ביקורתיות ושיפוט – שיתוף אישי

מעל 30 שנים שאני במסע פנימה, בחקירה של הנפש והבנה של תהליכי המחשבה והדפוסים שמניעים אותי. ב 20 השנים האחרונות לומד עם המורה הרוחני שלי 'פנדה צ'י' ומשתתף בסדנאות שלו ברחבי העולם. בסדנאות איתו אנו מקשיבים פנימה, לרגש, לנשימה , לתנועה ובעיקר לדפוסים האישיים.

במהלך אחת הסדנאות עם המורה שלי, בזמן שהקשבתי לשיתוף של משתתף אחר בקורס של פנדה.. שמתי לב, ולא בפעם הראשונה, שאני מתבונן בכולם, איך הם נושמים, מה הם לובשים, באיזה מילים משתמשים כדי לשתף ,איכות האנגלית שלהם ועוד ועוד..הבנתי שאני בעצם עסוק מאוד בביקורת. במקום לפתוח את הלב שלי לשיתוף שלהם אני מבקר אותם, משווה אותם אלי, אפילו חושב שאני יותר טוב מהמצב שהם מתארים.

פתאום עלה בי זיכרון שכששואלים אותי האם אני דומה לאח התאום שלי שאני אומר מיד ובעוצמה, ממש לא!הוא מאוד ביקורתי, מתלבש לגמרי אחרת, מחנך את הילדים אחרת ו …

פתאום ראיתי בשיקוף, את הביקורתיות העצומה שלי, את האגו הגדול שלי במצב הזה. הבנתי שמזמן אני יודע שאני כזה ביקורתי. ובעצם סירבתי להודות בכך מול עצמי, כי אני מתיימר להיות אדם פתוח ואוהב, המטפל שמקבל את כולם כמו שהם, וזה ממש לא נכון.

כשעלתה התובנה בעוצמה כזאת, ראשית נשמתי, ובעיקר השתדלתי להיות במקום של חמלה כלפי עצמי ולא של ביקורת והאשמה פנימית. מכאן יכולתי גם לשלוח חמלה לאח שלי, ובלב לבקש סליחה על כך שתמיד ביקרתי אותו.

הרגשתי תחושת שחרור עמוקה וחוויתי רצף של תחושות ותמונות של מצבים בחיים בהם הייתי ביקורתי מידי, כלפי עצמי וכלפי אחרים.

הרגשתי איך אני משדר לכל הזיכרונות הללו אהבה וחמלה מתוך הבנה שעכשיו שאני מודע לדפוס שלי, אני מתחיל את התיקון של הדפוס. בכל פעם שאמצא את עצמי מבקר, אנשום ואחליף את המחשבה ברגש של חמלה.

זאת הדרך שמצאתי שתעזור לי גם לשחרר את הדפוס שלי וגם להיות יותר כנה עם עצמי והאנשים סביבי בסיטואציות שונות בחיים שלי.

אני מבין שייקח זמן לשנות דפוס עמוק כזה אבל אני מבטיח לעצמי להשתפר ולתקן בכל פעם מחדש.